את הדרך לעיר משדה התעופה עשינו במונית, יש שם תחנה ממש ביציאה מהשדה בעלות קבועה של 30 אירו ככה שאין מה להסתבך וזה מאוד פשוט למי שלא רוצה מטרו או דרכים אחרות.

המלון שלקחנו- Dear Hotel נמצא בדיוק על הרחוב הראשי Gran Vía וקרוב מאוד לפלאזה אספניה (Plaza de España). 

כמה מילים על המלון, החדר יחסית קטן אבל זה לא משהו להתרגש ממנו כי זה ככה בכל אירופה והיה בו הכול אז זה לא הפריע לכלום.
החדר היה נקי, מאובזר ומסודר כמו שצריך, לקחנו גם ארוחת בוקר במלון שנמצאת בקומה 14 עם נוף לעיר.
האוכל היה ממש טעים עם מנה לבחירה (ביצים, מקושקשת וכו') ובופה של גבינות, פירות, סלט ולחמים, הצוות מאוד עזר לכל שאלה ובעיה שזה מאוד חשוב בעיקר בביקור ביעד בפעם ראשונה.

המיקום של המלון שהזכרתי גם קודם מאוד מרכזי אבל הוא גם נמצא צמוד לתחנת מטרו שזה יתרון בפני עצמו, נכון שאפשר ללכת להרבה מקומות ברגל ואפילו רצוי אבל המטרו לימים יותר עצלניים הוא פתרון מעולה, זול ויעיל.

הגענו בבוקר לקראת הצהריים אז אחרי הצ'ק אין במלון יצאנו להסתובב קצת בעיר, להכיר ולקנות כמה דברים לשהות שלנו שם של כמעט שבוע.
הגענו לרחוב קניות בשם Preciados שזה רחוב מפורסם מאוד וידוע בקניות, תמצאו שם את כל הרשתות המוכרות: ברשקה, זארה, פול אנד בר ועוד
ואת הכל-בו El Corte Inglés.

 בסוף הרחוב מגיעים לכיכר סול (Puerta del Sol) שזאת כיכר מאוד מרכזית ומפורסמת בעיר ששימשה בעבר כמקום מפגש מרכזי והיום מתקיימים בה אירועים מדי פעם והיא יעד חשוב ומתוייר מאוד אז היא ממש נקודת חובה ובה תמצאו את מגדל השעון, קילומטר אפס ואת הפסל של הדוב ועץ התות שנהיה לסמל העיר ומהווה סוג של תזכורת לזה שפעם מדריד הייתה כפר קטן מוקף ביערות עם דובים.

משם המשכנו למסעדה ארגנטינאית לא רחוקה שיש לה מספר סניפים בעיר שנקראת La Cabaña Argentina‏‏ ושם אכלנו אמפנדס למנה ראשונה, סטייק אסאדו לעיקרית ולקינוח פלאן.
למי שלא מכיר אמפנדס זה מאכל ארגנטינאי מאוד מפורסם שהוא בעצם סוג של מאפה לרוב ממולא בבשר אבל יש גם מילויים נוספים והוא מאוד מזכיר בורקס בעיניי רק מבצק אחר.
פלאן זה קינוח אירופאי בעיקר ידוע בספרד וצרפת אבל המקורות אומרים שהגיע בכלל מרומא, הוא עשוי מביצים, סוכר וחלב והוא נאפה ומוגש קר, המרקם שלו קצת ג'לי ואני מודה שפחות התחברתי למרקם ולטעם.

לאחר הארוחה המשכנו לעשות סיבוב בעיר, קצת להכיר את האזור, הרחובות ובעיקר להתלהב.

בערב אכלנו במסעדה איטלקית שגם היא עם הרבה סניפים בעיר בשם Oven Mozzarella Bar

מסעדה שהרגישה לי מאוד איכותית באוכל שלה וממש הזכירה לי במנות את איטליה. לקחנו פיצה מרגריטה שהייתה דקה ומעולה עם כל מה שצריך להיות בה, ניוקי ברוטב עגבניות ומצרלה שהיה וואו ורביולי שהכינו בצורת סוכריה במילוי פסטו וגבינות שהיה טעים ממש- מקום ממש מומלץ!

ביום השני הלכנו לארמון המלכותי (Palacio Real) ושם צפינו בהחלפת המשמר שאומנם זה לא כמו שמכירים במימדים מלונדון אבל זה בכל זאת יפה לראות.
משם המשכנו לסיור בתוך הארמון עצמו שכולל מעל ל-50 חדרים עיקריים המספרים את הסיפור של בית המלוכה הספרדי וההיסטוריה שלו. הארמון ענקי במבנה שלו וכולל בפועל מעל ל-3,000 חדרים שזה מטורף! 

אני מודה שאין משהו שונה בארמון הזה מכל ארמון אחר שהייתי באירופה(ויש הרבה כאלה) ועדיין אני מתלהבת כל פעם מחדש.

כיום בית המלוכה לא גרים שם אלא בארמון אחר מחוץ למדריד והוא נשאר לטקסים רשמיים ואירועים נוספים.

משם המשכנו לקתדרלת אלמודנה (Catedral Almudena) שנמצאת ממש ממול לארמון אז ממש לא ניתן לפספס. מהכנסייה ניתן לעלות בתשלום לתצפית לכיוון הארמון (העלות ממש נמוכה וכוללת הרבה מדרגות עד לשם). בעיניי התצפית הייתה מהממת ושווה כחוויה, מעבר לזה אין הרבה מה לראות שם, היא כנסייה די גדולה וחשובה מאחר והתקיימו בה אירועים משמעותיים רבים לאורך ההיסטוריה.

מקום נוסף שנמצא ליד שלא הספקתי לבקר אך מומלץ בעיניי הוא התיאטרון המלכותי (teatro real‏‏) שהוא אחד המוסדות הכי חשובים לתרבות בעיר ובכלל בספרד עם הופעות, הצגות ואירועים מאוד טובים. הסיור במוזיאון לפי מה שהבנתי מכניס ממש למאחורי הקלעים של עולם התיאטרון עם אוסף תלבושות, פרטי היסטוריה ודברים נוספים שקשורים לבמה אז זה בהחלט שווה ביקור.

אחרי הכנסייה המשכנו לקונדיטוריה שהיא גם בית קפה שנמצאת לא רחוק בשם Santa Eulalia.
המקום לא גדול ונמצא באחד הרחובות שקרובים לתיאטרון, לקחנו שני קינוחים: אחד, קינוח של חמש שכבות של שוקולד והשני, קראפין שוקולד. נתחיל מהראשון קינוח חמש שכבות של שוקולד שבמילה אחת זה וואו ובשתי מילים אמאלה מטורף! כל שכבה טעם אחר ומרקם אחר של שוקולד שזה מדהים ומעל הכול עוד שמו ''פול קקאו'' ממולא בקרם.

קראפין או במילים אחרות שילוב של המילים קרואסון ומאפין, קרואסון בגלל הבצק ומאפין בגלל הצורה. הבצק היה עשוי מעולה, הקרם שוקולד היה טעים ממש והריבה הזכירה לי קצת ריבה של סופגניות אבל זה השתלב נהדר עם השוקולד ואיזן את הכול- תרשמו לכם, מקום חובה!

אחרי כל המתוקים התחלנו ללכת והגענו לשוק הכי מדובר ומוכר במדריד: שוק סן מיגל (Mercado San Miguel‏‏‏‏‏) שהוא שוק מקורה גדול שאי אפשר לפספס, עם מלא אנשים ומלא דוכנים של כל סוגי האוכל שאפשר לדמיין- בשרים, גבינות, מאכלי ים, מתוקים, טאפאסים ועוד.

לא טעמתי שם כלום לצערי בגלל כל הקינוחים ממקודם אז רק עשיתי סיבוב אבל בהחלט שווה לבוא פעם אחת רעבים במהלך החופשה וליהנות ממשהו באחד הדוכנים שם כי הוא לגמרי שוק לבילוי.

את היום השלישי התחלנו בפארק רטירו (El Parque del Retiro‏) שהוא פארק ענקי ומאוד מפורסם במדריד, יש בו אגם שניתן להשכיר סירות ולשוט בתוכו, ארמון קריסטל שהוא שקוף ונראה מאוד יפה ושונה, התקרה והחלונות הכול נראה כמו מזכוכית, הוא נבנה בהשראה מארמון קריסטל דומה שהיה בלונדון ונהרס וכיום הארמון הזה מארח כל מיני תערוכות ומייצגים.
בנוסף יש שם את האנדרטה לזכר אלפונסו ה-12 ומקום נוסף עם תערוכות מתחלפות שמאוד נחמד להיכנס ולהסתובב.

יש גן ורדים אבל בגלל שהיינו בחורף לא היו ורדים, אזור עם טווסים ובית דייג שלא הספקנו להגיע כי הפארק ממש גדול.
המקום מאוד שקט ומומלץ לפיקניק או סתם להסתובב, אפילו שהיו הרבה אנשים לא הרגשנו בהם והיה ממש שקט,הבנתי שיש גם הרבה מסעדות ובתי קפה בתוך הפארק אז זה יכול להיות גם בילוי ממש מהמם.

ליד הפארק יש את הגנים הבוטניים (Real Jardín Botánico‏‏) שלא נכנסתי אליהם (הכניסה בתשלום) אבל הרבה ממליצים להיכנס אז מי שרוצה עוד קצת טבע ודברים נוספים שווה לבדוק את המקום.

ליד הגנים יש שלושה מוזיאונים מאוד מפורסמים ומוכרים: אחד מוזיאון פראדו (Museo del Prado‏‏‏) השני מוזיאון תיסן (Museo Thyssen) והשלישי מוזיאון ריינה סופיה (Museo Reina Sofía). אנחנו ביקרנו רק בפראדו- טיפ קטן בסוף היום, בשעתיים האחרונות לפני הסגירה הכניסה היא חינם ככה שאין צורך לשלם על כרטיס וקצת לחסוך בעלויות. במוזיאון תמצאו שלוש קומות של יצירות אומנות, פסלים מאוד מפורסמים ומוכרים של אומנים כמו גויה, ציורים וחפצים היסטורים. המקום בהחלט מומלץ למי שאוהב מוזיאונים, אומנות והיסטוריה- אני באופן אישי קצת הלכתי לאיבוד ופחות התחברתי אבל עדיין מומלץ.

במוזיאונים האחרים לא הייתי אך ממה שהבנתי הם באותו סגנון כמובן עם יצירות ואומנים שונים אז שווה לבדוק גם אותם. התיסן כולל יצירות מלפני שמונה מאות שנים ועד היום של אומנים כמו מונה, פיקאסו וואן גוך והוא ממקומם בתוך ארמון ששופץ. ריינה סופיה על שם מלכת ספרד שניהלה את הפתיחה שלו בשם סופיה, הוא ממוקם בשכונת Lavapiés בבניין שהיה שם בית חולים בעבר ושופץ, הוא מציג אומנות עכשיווית מהמאות האחרונות, 20 ו-21.

בחזרה לפארק, לידו נמצאת קונדיטוריה מומלצת מאוד בשם Moulin Chocolat שבזמן שביקרתי שם היו קינוחים לקראת הוולנטיין דיי אז הכול היה מאוד רומנטי, אדום ולבבי. בחרתי קינוח בצורת שפתיים (נשיקה) שהיה בטעם של שוקולד וריבת תות ומאוד אהבתי, הרגיש מאוד איכותי וטעים. קניתי בנוסף, קופסת עוגיות דיאמנט שוקולד עם שקדים וקופסה של חתיכות תפוז מסוכרות טבולות בשוקולד ,אומנם זה לא היה זול אבל זה היה שווה כי זה פשוט היה טעים ואיכותי.

*טיפ קטן- לקנות כמה קינוחים וללכת לשבת בפארק לפיקניק רומנטי ורגוע, פשוט חלום!

משם המשכנו לשכונת סלמנקה (Salamanca‏) שהיא השכונה הכי יוקרתית במדריד ואכן רואים את זה בכך שבשדרה המרכזית אפשר למצוא חנויות של כל הרשתות הכי גדולים לדוגמה: ורסצ'ה, לואי ויטון ועוד.
בשכונה יש מרכז אומנויות שלא נכנסו לבקר אך נשמע מאוד מעניין שנקרא Fernán Gómez Centro Cultural de la Villa‏ ומתחם אוכל שפתוח רק בסופשים שגם אליו לא הספקתי להגיע אבל נראה בהחלט שווה ביקור בשם Platea Madrid‏‏. זה בעצם מתחם אוכל יוקרתי כזה, בכל זאת בהתאם לשכונה שבה הוא נמצא והוא ממוקם במבנה שפעם היה בית קולנוע. 

לא רחוק משם נמצאת חנות בוטיק קטנה שמוכרת שוקולדים וסוכריות בייצור מקומי ועם היסטוריה עשירה,
אחד מהמוסדות הוותיקים בעיר בשם Bombonería La Pajarita‏. החנות נמצאת ליד המוזיאון לארכיאולוגיה וממש בקלות ניתן לפספס אותה אז תנסו שלא, בכניסה יש על המדרכה כמו שלט כזה מברונזה וזה בעצם שלט שעיריית מדריד מעניקה לכל העסקים שפועלים מעל 100 שנה בעיר. אני פחות באתי בשביל הסוכריות למרות שהמבחר נראה מטורף ואני בטוחה שגם האיכות, אבל אני כאן בשביל השוקולד אז קניתי קופסה עם שישה פרלינים בטעמים שונים ובינהם: קרמל, קפה, בוטנים, פיסטוק וויולטה שזה פרח הסיגל שמאוד מאופיין לספרד והם עושים ממנו הכול ובין היתר גם שוקולד וסוכריות.
מקום חובה ומומלץ בחום!

מקום נוסף שביקרנו הוא הסיפרייה הלאומית (Biblioteca Nacional de España) שהאמת הגענו ממש במקרה ואני לא יודעת אם הגענו בזמן לא טוב אבל פשוט נכנסנו ולא היה כלום לראות, אמרו לנו שאפשר רק לעלות לחדר אחד שנמצא למעלה ולא היה בו משהו מיוחד אז פשוט יצאנו והמשכנו הלאה. אני מניחה שכן צריך להיות סיורים ומשהו יותר מסודר פשוט הגענו לגמרי במקרה ולא תכננו. קצת על הסיפרייה, היא הוקמה בשנת 1712 על ידיד המלך פליפה החמישי והיא כוללת למעלה מ-30 מיליון פריטם שבינהם ספרים, מפות, תצלומים ועוד דברים מעניינים וחשובים ומתקיימים שם במהלך השנה אירועי תרבות, קונצרטים ועוד.

משם המשכנו לשער אלקלה (Puerta de Alcalá) שהיה בשיפוצים אבל הוא סוג של שער ניצחון שפעם היה אחד מחמשת השערים שדרכם היה אפשר להגיע לעיר מדריד שהייתה מוקפת בחומה. כיום השער נהיה מקום מפגש למקומיים ואטרקצית חובה לתיירים. מסביב לשער שהוא בעצם גם כיכר יש הרבה מסעדות ובתי קפה והוא נמצא ממש קרוב לפארק ולהתחלת שכונת סלמנקה.

את היום הרביעי התחלנו בסיור מתוקים וקינוחים מדרידאים ספרדים. התחנה הראשונה בסיור הייתה במנזר שבו הנזירות מכינות עוגיות ומוכרות דרך חלון קטן שלא רואים אותן והן לא רואות אותנו. צריך לצלצל להם מבחוץ ולהגיד שרוצים לקנות עוגיות ואז מגיעים לבפנים לחלון קטן ויש תפריט אבל אפשר גם לשאול בספרדית: ''איזה עוגיות יש לכן?'' ואז לבחור. הסוג שאנחנו טעמנו נקרא Nevaditos מהמילה ''שלג'' בספרדית כי הן מלאות באבקת סוכר ולבנות כמו שלג אבל טעימות ומושלמות לתה- מקום ממש מגניב וזאת לגמרי חוויה.

התחנה הבאה מוקדשת לקינוח המפורסם ביותר: הצ'ורוס (Churros) שזה בצק שעשוי רק מקמח, מים ומלח, בלי סוכר! שמזלפים לתוך שמן, מטגנים ומגישים עם סוג של משקה שוקולד שהוא בעצם מוסיף את המתיקות. בשנים האחרונות התחילו להוסיף סוכר וקינמון מבחוץ ויש גם ללא גלוטן במקומות מסויימים.

משם המשכנו לתחנה הבאה שהיא קונדיטוריה ובה טעמנו ארבעה קינוחים שונים: טראפלס (Trufas de chocolate) אבל גדול ממש, טוריחאס (Torrijas)- סוג של פרנץ טוסט ספרדי, עוגת מרציפן סגובית עם שכבות של ספוג (Torta De Ponche Segoviano) ועוגת מלכים (Roscón de Reyes) שהיא בעצם בריוש לפעמים מגיעה עם קרם ולפעמים בלי והיא בצורה כמו של כתר בגלל זה השם.

התחנה הבאה חנות קטנה וסגולה שמוקדשת כולה לפרח הסיגל (La Violeta‏) שהוא פרח מאוד נפוץ בספרד כמו שהזכרתי קודם ומכינים ממנו הרבה דברים בין היתר סוכריות ושוקולדים אז פה זה חנות שמוקדשת כל כולה בשביל הפרח הזה.

את הסיור סיימנו בחנות נוספת שהיא חנות קינוחים אבל היא מתמקדת בעיקר בקינוח ספציפי והוא הטורון (Turrón). הטורון הוא קינוח ספרדי ששמעתי וקראתי עליו כל כך הרבה לפני הטיול אבל עד שלא טועמים לא יודעים, הוא מגיע בכל מיני טעמים ובכל מיני תוספות אבל הקלאסי הוא עם שקדים והוא נקרא: טורון בלאנקו (Turrón Blanco). הטעם והמרקם מזכיר חלבה אבל הוא עשוי משקדים ולא שומשום אבל זה ממש טעים.

אחרי הסיור המשכנו להסתובב בעיר ופשוט להנות מהאווירה, לפתע שמענו דיבורים ומוזיקה וראינו שזה מופע רחוב של כמה בחורים מדרום אמריקה שזה היה מצחיק ומהנה בטירוף ופשוט עשה כיף וחיבר אותנו הכי שיש לאווירה השמחה והספרדית.
לאחר מכן הגענו למופע פלמנקו שזה בעצם מופע עם שירים וריקודים מסורתיים של ספרד, במקור מאזור אנדלוסיה בדרום ספרד.
מופע עוצמתי, יפה, מרגש ושווה ללכת לפחות פעם אחת ובמיוחד אם אתם כבר בעיר!
ברחבי העיר יש המון מועדוני פלמנקו טובים, אנחנו היינו במקום שנקרא Las Carboneras tablao flamenco‏- מה שמיוחד במקום הזה זה שהם מאלתרים כל מופע מחדש, דבר שיוצר ייחודיות בכל מופע וזה מהמם לראות!
בכללי יצאתי עם תחושה שהספרדים מאוד אוהבים תרבות, מעבר לפלמנקו ומוזיאונים, יש הרבה אבל הרבה תיאטראות ברחבי העיר ובשעות הערב יש תורים ארוכים שלא נגמרים בשביל להיכנס. אני לגמרי חושבת שזאת יכולה להיות חוויה להיכנס לאיזה מחזמר או הצגה באחד התיאטראות שם ואילו רק בשביל החוויה.

אנחנו כבר ביום החמישי לטיול ואותו פתחנו בסיור שווקים וטאפאסים שבאמת זה משהו מאוד ייחודי ואופייני לתרבות במדריד- מלא שווקים של אוכל וטאפאסים שאלו מנות קטנות לצד שתייה, לפני האוכל או אחרי הארוחה הגדולה של היום- כמו סוג של אפרטיף.
את הסיור התחלנו בשוק Mercado de la Cebada‏ ובו טעמנו: גבינת מנצ'גו, ממרח פטריות, עגבניות עם שני סוגי שמן זית, פלפלונים כאלה עגולים ממולאים בגבינה, נקניק צוריסוס ושלושה סוגי זיתים.
הספרדים הם חקלאים מעולים ורוב הכלכלה והתעסוקה שלהם מתבססת על זה וזה מתבטא בעיקר בכמות השווקים שיש (לכל שכונה יש לפחות אחד) שמוכרים תוצרת חקלאית ובאיכות הפירות והירקות.

אחרי השוק הגענו למפעל שוקולד בבעלות ישראלית בשם Kaicao Fabrica De Chocolate‏‏ ושם טעמנו מגוון רחב של סוגי שוקולד שהם מייצרים במקום וקיבלנו הסברים על כל תהליך ההכנה שהם עושים- בלי להכביר במילים- זה תהליך ארוך ולא פשוט כי מפול קקאו עד לטבלת שוקולד מוגמרת זה מסע ארוך עם מלא שלבים. זה היה יפה להיחשף לזה והיה טעים- המוצרים שלהם גם מופחתי סוכר ועם סוכר טבעי שזה בונוס מעולה!
עברנו ליד שוק פרחים בשם Flower Market Tirso de Molina שזה תמיד עושה לי טוב וכיף בעיניים לראות פרחים יפים וצבעוניים. נחשפנו לאומנות הפיקסלים ברחוב שזה כזה יפה וחמוד וגם לגרפיטי שבעצם זאת סוג של דרך התבטאות ומחאה בשכונות מסוימות במדריד.
התחנה השלישית בסיור היא Antón Martín Market‏ ושם טעמנו סוג נוסף של נקניק, משקה אלכוהולי בשם ורמוט ואמפנדה גליציאנית ספרדית עם טונה (מאוד שונה מהאמפנדס הארגנטינאי).
זה הרגיש יותר כמו פשטידה או בורקס בשר שהיה אפוי עם טונה. עצרנו שם גם בחנות שכל כולה מוקדשת לפיסטוק! יש שם פיסטוקים טחונים, טראפלס,מחיות, עוגיות ומה לא- אנחנו טעמנו מחית פיסטוק ועוגיית קרוקנטי פיסטוק עם ובלי שוקולד שהיה מאוד טעים וקראנצ'י.

השוק השלישי והאחרון בסיור היה Saint Ferdinand Market‏‏ ובו טעמנו מאכל ספרדי מאוד טעים בשם טורטייה (Tortilla de Patatas) שזאת בעצם חביתה עם ביצים ותפוחי אדמה, לפעמים יש גם בצל שזה נראה כמו פשטידה מאוד עבה במחבת. 
זה היה ממש טעים ומאוד התלהבתי ואני מחכה להכין כזה בבית.
אחרי שהסיור נגמר המשכנו להסתובב והגענו לקונדיטוריה מאוד מפורסמת בשם La Mallorquina‏
שנמצאת בכיכר סול ומלאה באנשים אבל אני חייבת לעצור ולהגיד שאני לא התלהבתי, אולי זה היה הדברים שלקחתי ואולי זה רק טעמי האישי אבל לי זה הרגיש מתוק מדי ולא מספיק איכותי. לקחתי עוגת גבינה ועוגת שוקולד, פרוסה מכל אחת, מהגבינה לא הרגשתי טעם של גבינה והשוקולד הייתה מתוקה ברמות- זה היה מאוד מפתיע כי בקונדיטוריות הקודמות הכול היה מאוזן וטעים אז אני לא יודעת מה השתבש פה אבל זאת החוויה האישית שלי.
משם הגענו לחנות לקנות טורונים, שנקראת: Torrons Vicens Mayor מומלצת מאוד ומלאה בסוגים ויש עוד חנות בשם: Turrones Casa 1880 Mayor‏ שהיא גם טובה.
קונדיטוריה נוספת ולא רחוקה שהלכנו היא של קונדיטור איטלקי שזכה חמש פעמים באליפות הגלידה בשם: Don Nino‏ ויש שם מקרונים, קנולי, טירמיסו וכמובן גלידה- אני לקחתי קנולי אבל גם הטירמיסו ממש מומלץ!
בערב אכלנו במסעדה ארגנטינאית בשם MU! El Placer de la Carne לקחנו סטייק בלאק אנגוס ואסאדו והיה פשוט וואו- איכותי ושווה!

היום האחרון במדריד, התחלנו מסיבוב באוטובוס תיירים שעשה סיבוב בכל העיר: עברנו ליד שער טולדו (Puerta de Toledo) שהיה יפה ועוד מקומות נוספים אבל בעיניי זה הרגיש די מיותר, במיוחד שהכול מרגיש די קרוב להכול וכיף ללכת ברחוב והמטרו מאוד נוח לשימוש.
אחרי הסיבוב הלכנו לקונדיטוריה בשם La Duquesita‏‏ ששם יש קינוחים ממש טובים: יש קינוחי בוטיק, מאפים, פרלינים וטראפלס. המקום מעוצב מהמם ושימו לב הוא מחולק לשניים- אזור של ישיבה שנקרא ''חדר התה'' ואזור של לקחת, זה כאילו אותו מקום אבל המחירים שונים בשני הצדדים.
לקחנו שני קינוחים: אחד, ארבע שכבות של שוקולד והשני, וניל ואגוזי לוז ששניהם היו ממש מאוזנים בטעם, טובים מבחינת השכבות והמרקמים.
קונידטוריה מהממת, עם דברים טעימים וממש מומלץ!