השתחררתי מהצבא ישר לקורונה, עוד לפני השחרור חוויתי אירוע שטלטל את עולמי ומשפיע עלי עד היום- חודש וחצי לפני סיום השירות הצבאי שלי, אבא שלי נפטר לאחר מאבק במחלת הסרטן.
זה הגיע באופן פתאומי ולא צפוי והרגשתי שנפלו עלי השמיים, מצאתי את עצמי ילדה בת 20 משוחררת שחווה משבר מאוד גדול של אובדן ואבל כשכל העולם נסגר וכל כך רציתי לטוס מכאן, להתאוורר, להשתחרר משנתיים של שירות צבאי ומכל הכאב שחוויתי אבל זה לא היה אפשרי..
אחרי חצי שנה בערך שהבנתי שכנראה הקורונה לא הולכת להיגמר בקרוב, החלטתי ללכת ללמוד משהו, אבל לא ארוך מדי שבמקרה ופתאום תיעלם אוכל לטוס.
התלבטתי בין קורס עיצוב גרפי לקונדיטוריה ובסוף בחרתי ללמוד קונדיטוריה בבי''ס בישולים בתל-אביב.
כשנרשמתי ללימודים חשבתי שכבר תוך כדי הלימודים או אחריהם אפתח עסק שקשור לקינוחים ואמכור מהבית כמו שהרבה עושים ובאמת ככה היה- הכנתי כל מיני קינוחים ופרסמתי והיו פניות ומכרתי כמה פעמים אבל הרגשתי שזה לא בדיוק זה, משהו לא היה מספיק מדוייק.
אחרי שלושה חודשים מסיום הקורס- טסתי לרומא!
ואני יכולה להגיד שחזרתי אחרת.

הטיסה הזאת והחופש הזה היו כל כך טובים עבורי, כמו אוויר לנשימה כי כל כך חיכיתי לזה, מעל שנה שרק חלמתי על הרגע הזה וסוף סוף הוא קרה.
במהלך הטיול לרומא, עשיתי סיור קולינרי שממש הכיר לי רומא אחרת ומאותו רגע ממש התאהבתי בה ומעבר לזה, הסיור גרם לי לחשוב על השילוב בין קונדיטוריה לטיולים.
אף פעם לא הייתי בסיור קולינרי לפני ומשהו בקונספט הזה קסם לי וגרם לי לחשוב שאם זה קיים בעולם, זה קיים גם עבורי.
ממש כמו אסימון שנפל עם הרעיון לשלב בין קונדיטוריה ואוכל לבין טיולים.

לפני הטיסה לרומא נכנסתי לקבוצות פייסבוק שיש למטיילים שרוצים להגיע לרומא והיו שם מלא שאלות, עצות למסלולים וכל אחד עם הדעות שלו והחוויות שלו-בתכל'ס אפשר ללכת לאיבוד ולא מבינים כלום.
ואז הבנתי עוד משהו, אני מתכננת טיולים בצורה מסודרת מבלי שראיתי את זה איפשהו או למדתי את זה והכול נבנה לי בצורה מאוד הגיונית ואינטואיטיבית, אז אולי יש פה משהו שיכול לעזור לאחרים?
זאת אומרת, אם מה שאני עושה עוזר לי אז למה שזה לא יעזור לאחרים?
חשבתי לעצמי שזה לא הגיוני שאנשים רוצים לטוס לטייל או כבר מגיעים ליעד עצמו ולא יודעים כלום, לא יודעים איך להסתדר, איך להגיע למלון, איפה לאכול ולאילו אטרקציות ללכת.

מפה מגיע החיבור- מצד אחד, אני אוהבת ולמדתי קונדיטוריה ויש לי ידע לתת בתחום הקולינריה ומצד שני, גם בתחום הטיולים יש לי הרבה איך לעזור והשילוב ביניהם הוא שילוב מיוחד.
אחרי הטיולים שלי לחו''ל הבנתי שהדרך הטובה ביותר להכיר מקום היא דרך האוכל ודרך הקינוחים שיש בו.
מעבר לכל זה, אני מרגישה חיבור אישי לעולם הטיולים בזכות אבא שלי ז''ל שהיה טכנאי מטוסים כל חייו. מבחינתי אבא שלי תמיד יהיה חלק מהעולם הזה, איתו עשיתי את הטיולים הראשונים לחו''ל, לאוסטריה שזאת מדינה שהוא בעצמו היה נוהג לבקר שם לפחות פעם בשנה. בזכותו נדבקתי ב''חיידק'' הטיסות והטיולים ועל המצבה שלו כתבתי- ''כל מטוס שטס בשמיים, כל כוכב מאיר בעיניים, מזכיר לי אותך''
כמילות השיר וזה באמת ככה, אין פעם שאני רואה מטוס ולא חושבת עליו או עובדת ליד נתב''ג או כל שדה תעופה אחר בעולם ולא חושבת עליו.
גם אז בטיול לרומא שעשיתי עם חברה הרגשתי כאילו הוא מטייל שם איתי, ביחד, אפילו שלא היה ברומא בחיים. אני עושה את זה גם בשבילו, כנראה שאם היה בחיים היום הייתי במקום אחר, אולי לא הייתי הולכת ללמוד ואולי גם לא הייתי טסה ואולי כן אבל בטוח הייתי רואה ומרגישה דברים אחרת והייתי בן אדם אחר לגמרי ממי שאני היום.
אני מרגישה שזאת הדרך שלי להנציח אותו, לחיות אותו דרכי, לטייל, לראות עולם ולצבור חוויות כאילו שהוא איתי, מטייל ביחד איתי.