את הטיול שלנו בעיר התחלנו בשישי בערב אחרי שהנחנו את הדברים במלון שממוקם בשכונת סולרי (Solari) ויצאנו לחפש מסעדה לשבת בה לארוחת ערב.לגבי הלינה בעיר זה בהחלט אתגר ואני לא ממליצה בכלל על המלון בו היינו וגם לא אציין את שמו , הוא פשוט לא תפקד בשום צורה: סתימה במקלחת שגרמה להצפה בחדר, ווי פיי שלא עבד או עבד מדי פעם ומיני בר שגם לא עבד.
קשה לי להגיד לכם איפה לישון כי הדברים שיש לעשות בעיר די מפוזרים ולכל אזור יש יתרונות וחסרונות, אני אתייחס לכך בפוסט אחר של הבלוג.

אחרי סיבוב קצר בחיפוש אחר מסעדה וגשם ממש חזק שהתחיל החלטנו לחזור לאזור המלון ולשבת במסעדה של פיצות שממש קרובה למלון שנקראת: Capuano's‏
שהיא מסעדה בבעלות של פיצה יולו (שף שמתעסק רק בפיצות) ועוד שני שותפים שעבדו ביחד בקייטרינג והם מכינים שם הכול בעצמם ממרכיבים איכותיים וטריים וזה לגמרי הורגש במנות.
לקחנו שתי פיצות: אחת פיצה ביאנקה (לבנה) עם ארטישוק, פרמז'ן וגבינות נוספות ואחת נוספת ביאנקה עם עגבניות שרי ומוצרלה.
הבצק היה רך, טעים ואוורירי בדיוק כמו שהוא צריך להיות, הרגישו את טריות המרכיבים ובאמת היו פיצות פשוט מעולות.
האמת היינו בטוחות שהזמנו פיצה ופסטה בגלל השם של אחת המנות שהיו ליד הפיצה השנייה אבל אז הבנו יותר טוב את התפריט שלא היה הכי ברור והבנו שאין בכלל פסטות בתפריט והכול זה פיצות.
המסעדה מאוד מומלצת מאוד, הגענו בשישי בערב שזה סופ"ש ולא היה צורך להזמין מקום שזה מעולה וגם לא חיכינו הרבה.

את הדרך לעיר משדה התעופה עשינו ברכבת ומטרו וזה היה מאוד נוח וזול, בשדה התעופה עקבנו אחרי השלט שבו כתוב רכבת עד שהגענו לעמדה לקנות כרטיס (עולה 13 €) והנסיעה היא כ-50 דקות עד לתחנה המרכזית של מילאנו שנקראת: Milano Centrale משם יצאנו מהתחנה והלכנו לתחנת המטרו, אנחנו ספציפית לקחנו את קו M2 הירוק אבל זה ממש תלוי איפה המלון שלכם אז מומלץ לבדוק במוביט/ גוגל מפות.

עלות נסיעה בודדת במטרו היא: 2.2 € אבל יש אופציה גם לכרטיס יומי או לשלושה ימים וזה תקף לכל סוגי התחבורה הציבורית במילאנו, כלומר גם לאוטובוס, רכבת קלה וכו' לכן אם אתם מתכננים להשתמש הרבה בתחבורה הציבורית הייתי ממליצה לקנות כרטיס לשלושה ימים.

למחרת הלכנו לאכול ארוחת בוקר בבית קפה בסגנון יפני שמוכר פנקייקים ענקיים ואווריריים כאלה בשם: Panfuwa‏.
לקחנו אחד מלוח עם סלמון מעושן, אבוקדו וגבינת שמנת וזה הוגש עם רוטב טריאקי בצד ועוד פנקייק מתוק בטעם טירמיסו עם קרם מסקרפונה ושוקולד קפה ממש טעים!
שני הפנקייקים היו ממש טובים והתוספות ממש עשו טוב לפנקייקים שבלעדיהם הם קצת בטעם של ביצה.
הגענו לפני השעה 10 בבוקר וזה היה מעולה כי זה היה יום שבת בבוקר שזה סופ"ש וזה מקום קטן אז היה קצת תור בחוץ אבל לגמרי שווה את ההמתנה וזה התקדם די מהר אז שווה לבוא כמה שיותר מוקדם במיוחד אם אתם נמצאים בעיר בסופ''ש.
משם המשכנו לכיוון קסטלו ספורצסקו (Castello Sforzesco) שהיא אחת האטרציות המופרסמות והבולטות בעיר. זאת טירה מימי הביניים ותקופת הרנסנס עם מוזיאונים רבים בפנים המציגים יצירות אומנות שונות, אוספים עתיקים, מיצגים שקשורים להיסטוריה של מילאנו ודברים נוספים.

בשביל להיכנס למתחם עצמו של הטירה אין צורך בתשלום אבל כניסה למוזיאונים עולה כסף, אפשר להגיע לשם ולרכוש כרטיס.
אחרי סיבוב באחד המוזיאונים החלטנו ללכת לפארק ליד שנקרא: פארק סמפיונה (Parco Sempione) שהוא פארק ממש גדול עם אגם נחמד במרכזו שיש שם דגים, צבי ים וברווזים וממש נחמד ונעים להסתובב ואפילו לשבת קצת ולהירגע בדשא.
ליד הפארק יש מוזיאון לאומנות ועיצוב עכשווי בשם: טריאנלה (Triennale) לא הספקתי לבקר שם וזה נראה מוזיאון לא גדול עם מגוון של תערוכות קבועות ותערוכות מתחלפות הקשורות לתחום העיצוב והאומנות אז יכול להיות אטרקציה נחמדה למי שחובב את התחום.
בסוף הפארק בדרך למקום הבא ראינו את ''שער הניצחון'' של מילאנו- Arco della Pace‏
שזה בעצם שער גדול וגבוה עם כל מיני כיתובים ופסלים שבנייתו החלה בשנת 1807 ובהמשך שינה את ייעודו לשער השלום אחרי ניצחונם של נפוליאון השלישי וויטוריו אמנואלה השני מלך איטליה. השער נמצא באמצא כיכר שיש שם גם בר לאפרטיבו וזה מקום מאוד מפורסם עם הרבה אנשים שבאים סתם לשבת או להצטלם עם אחד מסמלי העיר

אחרי הסיבוב בפארק עלינו לכיוון אזור הצ'יינה טאון בעיר שהוא מאוד מדובר ומפורסם בעיר ובאינסטגרם, אני מודה שזה פחות הסגנון שלי אבל חברה שלי שטסתי איתה מאוד רצתה ללכת והחלטתי לתת צ'אנס אך לצערנו די נחלנו שם אכזבה וגם מעט הדברים שטעמנו לא היו לטעמנו יותר מדי.
מקום אחד של קינוחים שהיינו והיה נחמד זה Snowberg שיש עליו הרבה פרסומים באינסטגרם ובכלל ברשתות החברתיות ואני אגיד שהצפיות היו יותר גבוהות ממה שהיה בפועל.
לקחנו קרפ ברולה שהיה עם קצת קרם למעלה ובעיקר מלא תותים בפנים שזה היה קצת מאכזב ואת הבינגסו שוקולד שזה פשוט ברד גרוס עם סירופ שוקולד שגם לא היה כזה וואו וחשוב לציין שיש גם תור מאוד ארוך שבעיניי לא מצדיק ולא שווה את זה ואם אתם שואלים אותי עדיף ללכת לחפש קינוחים בקונדיטוריה איכותית וטובה אחרת אבל בסוף הכול זה עניין של טעם ואם אתם חובבי הז'אנר אז לכו על זה.
לפני שהגענו לצ'יינה טאון עברנו במאפייה שהוספתי במפה שלי אבל לסניף אחר שלה שנקראת: Égalité‏ שזאת מאפייה צרפתית עם מגוון מאפים איכותיים כמו קרואסונים, פחזניות וקינוחים נוספים. לקחתי קרואסון עם קרם אגוזים וזה היה פשוט וואו, קרואסון אוורירי בפנים וקראנצ'י מבחוץ והקרם היה ממש בטעם אגוזי וטעים- מומלץ מאוד להגיע!

אחרי צ'יינה טאון המשכנו למתחם Eataly שזה באמת גן עדן לכל מי שחובב בישול, אפייה ואת המטבח האיטלקי או סתם אוהב אוכל.
המתחם הוא 3 קומות שבקומה הראשונה יש כמה דוכנים של אוכל ומלא עוגיות, ממרחים, פסטות, שוקולדים, סבונים אפילו והכול תוצרת איטליה.
בקומה השנייה יש יותר דברים של מעדנייה, כל מיני סוגי גבינות ונקניקים ובקומה השלישית יש את כל היינות והמשקאות החריפים תוצרת איטליה ויש שם גם בר לשבת לשתות, בקומה השנייה יש מסעדה כזאת נחמדה ובאמת שזה מקום מטורף כמו קניון רק של אוכל ובאמת שאפשר לבלות שם שעות רק לטעום ולקנות את כל מה שיש שם.

ומשם המשכנו לארוחת ערב במסעדה שבאמת לא הייתה טובה, אומנם היו עליה הרבה המלצות אבל הגענו לשם והאוכל פשוט הרגיש לא ברמה, הזמנו שניצל ובולונז ועם כל ההמלצות הייתה גם ציפיה לקבל משהו טוב ואיכותי ולערי זה לא היה ככה. השניצל היה בסדר אבל לא משהו מיוחד, לא הביאו לנו את התוספת שמגיעה איתו והבולונז היה פשוט מבושל יתר על המידה (לא אלדנטה) וזה משהו שמאוד ביאס ולא התאים למה שהייתי מצפה לקבל ממסעדה איטלקית במילאנו.

את היום השלישי במילאנו התחלנו בארוחת בוקר בבית קפה שנקרא NOWHERE.
הוא בית קפה שכונתי וקטן ליד גינת כלבים שהמציע מגוון של ארוחות בוקר ובראנץ' בסופ''ש וגם במהלך השבוע, לא חייב להזמין מקום, הם מציינים באתר שלהם שתמיד יש להם כמה שולחנות פנויים.
והקפה שלהם נקלה במקום, הם מתמחים בקלייה של קפה והוא מוגש ללא סוכר, כלומר אין סוכר על השולחנות וגם אין טעם לבקש כי פשוט אין אבל זה לא מרגיש שזה חסר והקפה טעים מאוד.
לגבי האוכל, לקחנו שתי מנות של בריוש עם מקושקשת, אחת עם תוספת גבינה ואחת עם בייקון וזה היה ממש טעים, קרמי וממלא.
כמובן שיש עוד הרבה אופציות גם של מתוקים וזה לגמרי מקום ששווה להגיע אליו!

משם המשכנו אל עבר רחוב הקניות הארוך ביותר במילאנו Corso Buenos Aires‏ שכולל בתוכו מותגים רבים מקומיים ובינלאומיים, בין החנויות עשינו גם כמה עצירות של אוכל:
ארנצ'יני במקום שנקרא A'Vucciria‏ שזה בעצם מקום שמתמחה באול סיציליאני ויש להם סניפים רבים בעיר, אנחנו לקחנו ארנצ'יני עם גבינה ועם בייקון ופיסטוק אבל יש שם גם דברים נוספים כמו קנולי שזה קינוח סיציליאני עם בצק פריך מטוגן וקרם, פנה קוטה שזה גם קרם במרקם ג'לטיני קצת שמזכיר מלבי.
אני חייבת להיות כנה שציפיתי ליותר ולא מאוד התלהבתי, זה הרגיש יותר מדי מטוגן, מלא באורז ובקושי הרגשתי את הגבינה שפשוט הייתה גוש במרכז שאפילו לא נמס והיה מגובש לתוך עצמו.
יכול להיות שזה ספציפית היה ככה בסניף בו ביקרנו ואולי בגלל שזה רשת אז זה יותר מסחרי ועדיף מקומות אחרים יותר אותנטיים.
גלידה בגלידרייה בשם GROM שהיא גלידה שקיימת משנת 2002 באיטליה וברחבי העולם, יש להם גלידה איכותית וטעימה ללא חומרים משמרים, צביע מאכל ועוד כל מיני תוספות והכול מחומרים טבעיים ועונתיים וזה לגמרי מורגש בטעם.
משהו נוסף שחשוב לדעת כל הגלידות והוופל מוכנים ללא גלוטן שזה מעולה למי שרגיש.
אני לקחתי שוקולד מריר וטעם נוסף עם אגוזי לוז וזה היה ממש טעים ומאוד מומלץ!

כמה מילים על השופינג במילאנו, בכל זאת זה היה עיקר מה שעשינו באותו יום, האמת שלא קנינו כזה הרבה פשוט הסתובבנו בין החנויות, ברחובות וטעמנו דברים.
השופינג במילאנו לא זול, זאת עיר יוקרתית ומרגישים את זה והם גם לא מתביישים או מסתירים את זה, אני לא אגיד שזה היעד הכי טוב לשופינג אבל אם אתם אוהבים חנויות יוקרה אז זה לגמרי המקום לכל המותגים באשר הם ואם אתם טיפוסים קצת יותר צנועים שקונים זארה, ברשקה, פול אנד בר וכו' אז המחירים שם לגבי סבירים כמו בשאר אירופה ויותר נמוכים מהארץ כמובן.
חוץ מהרחוב הזה יש עוד מספר מקומות מומלצים לשופינג והם: Corso Vittorio Emanuele II‏ נמצא ליד הגלריה באותו שם ויש שם מותגי רשתות וחנויות מעצבים.

Quadrilatero d'Oro‏‏ קניון עם מותגי יוקרה רבים ורובע קניות שיש בו חנויות של כל מותגי העל כמו גו'צי, לואי ויטון, פראדה ועוד.
בין כל השופינג וההליכה בין הרחובות נתקלנו בחנות מסעדה קטנה עם תור ארוך שבפנים מוכרים כריך בלחם פוקאצ'ה איטלקי טעים ברמות בשם All'Antico Vinaio.
יש שם אפשרות לבחור כריך מוכן מתוך תפריט שיש להם או להרכיב לבד מתוך כל האפשרויות שם ויש הרבה, בין האפשרויות ניתן למצוא: ירקות, ממרחים, גבינות ונקניקים. איך שנכנסים רואים ויטרינה ענקית עם אינסוף אפשרויות של מה אפשר לשים, אנחנו בחרנו להרכיב לבד, לקחנו ממרח ארטישוק, חצילים, סוג של פסטרמה ועוד כל מיני דברים רבים וטובים שאני לא זוכרת, המבחר שם באמת גדול וזה נראה וואו! 
כריך ענק, מלא בכל טוב שמומלץ לחלוק ביחד כי זה ממש ממלא ומשביע.
רחוב נוסף שהגענו אליו אחרי רחוב בואנו איירס הוא Via Torino‏ שגם שם יש הרבה מאוד חנויות של כל המותגים שאנחנו מכירים במחירים סבירים לגמרי וגם חנויות וינטאג'.

אחרי שיום קודם ארוחת הערב לא הייתה טובה הגיעה זמן פיצוי ובערב הזה הלכנו למסעדה איטלקית אותנטית שבה מכינים פסטות בעבודת יד מדי יום וגם פיצות שנקראת Pasta d’Autore‏‏.
בוחרים סוג פסטה ורוטב ויש גם אופציות מוכנות מראש בתפריט, התפריט באמת עשיר בהמון מנות וממליצים מאוד לנסות את הטירמיסו, המקום ממש יפה והוא שתי קומות, אנחנו ישבנו בקומה למטה שמרגיש כמו איזו מערה סודית אבל אלגנטית ויפה והרכבת עוברת מחוץ למסעדה כל הזמן אז מרגישים את הרעידות שלה אבל זה לא מאוד מפריע.
לקחנו פסטה ברוטב פרמז'ן וברוטב שמן זית, שום ופלפל צ'ילי ושתיהן היו פשוט וואו!
פסטה אלדנטה כמו שצריך להיות, טעמים טובים, עשירים ופשוט היה כיף לאכול את המנות. לצד זה לקחנו אפרול שפריץ שמוכר לנו מרומא שזה בעצם משקה של סודה עם ליקר תפוזים טעים ולא אלכוהולי מדי.
במסעדה יש מייצגים של דברים שמאפיינים את מילאנו שבנויים מפסטה יבשה וזה ממש יפה ויצרתי!
הם לא מקבלים הזמנות מראש אז מומלץ להגיע עם הפתיחה בשביל לא להמתין הרבה, אנחנו המתנו בערך רבע שעה וזה היה שווה כל רגע.

את הבוקר הרביעי במילאנו פתחנו בארוחת בוקר ב- Starbucks Reserve Roastery שאני חייבת לעצור ולהגיד שהוא לא כמו כל הסטארבקסים הרגילים שאנחנו מכירים, הוא מעוצב יפה ואחרת, הוא יוקרתי, הוא גדול ממש ויש בו מבחר לא רגיל שמותאם בעצם לעם האיטלקי והתפריט משתנה במהלך היום, בבוקר יש יותר מאפים ועוגות ובצהריים הם מכניסים יותר מנות של צהריים כמו פסטות ודברים כאלה, אחר הצהריים יש אפרטיבו וזה ממש נחמד. עיקר העניין שם הוא שזה בעצם בית קלייה, זה לא רק מקום לבוא לשתות קפה וללכת או לאכול איזה משהו אלא ממש רואים שם את המכוונת של הקלייה והתהליך שהפול עובר. למי שיודע וגם למי שלא, האיטלקים מאוד קנאים לקפה שלהם וזה שיש סניף כזה גדול באמצע עיר כזאת גדולה ומוכרת אומר שזה טוב. ברומא לדוגמה אין סטארבקס הם לא מאמינים שם בסטארבקס ורוצים רק את הקפה האיטלקי שלהם ולגמרי אפשר להבין.

בכל מקרה, בביקור במילאנו חייב לעצור בסטארבקס הזה גם אם אתם לא חובבים של המותג (האמת גם אני לא) אבל שם זה באמת שונה ומיוחד ואם אתם בעניין של עוד אטרקציות יש להם גם סיורים שהם עושים שם סביב בית הקלייה הזה.

לקחנו שם כריך עם סלמון מעושן, אבוקדו וגבינת שמנת שהיה ממש קטן וחמוד וטעים, קרואסון שוקולד וקפה שהיה וואו- הבצק היה מצויין והמילוי שוקולד היה עשיר ומפנק ועם טעם של קפה שהרגיש כמו קפה שחור אבל השתלב מעולה עם המתיקות של השוקולד.

משם המשכנו לסמל של העיר או לפחות לדבר שהכי מזוהה עם מילאנו וזה כמובן כנסיית הדואומו Duomo di Milano או קתדרלת מילאנו, אני אתחיל מזה ואגיד שאם אתם רוצים להיכנס למקום ולעלות לגג שם (מאוד יפה ומומלץ) צריך להזמין כרטיסים מראש במיוחד בתקופות תיירותיות, אנחנו הזמנו כמעט ברגע האחרון ובגלל זה גם הגענו לזה יחסית בסוף הטיול אז עדיף כמה שיותר מוקדם להזמין לשם כרטיסים וגם לשאר האטרקציות המוכרות בעיר.
הקתדרלה היא לב העיר, המרכז הכי מתוייר של מילאנו עם אלפי מבקרים כל השנה.
המקום נבנה במשך מאות שנים ובנייתו התחילה בשנת 1386 לבקשתו של אדון מילאנו כסמל לעוצמתה וגדולתה של העיר. 

בפנים הכנסייה נראת כמו כל כנסייה אחרת עם כל מיני פסלים וחלונות ויטראז'ים צבעונים שכל אחד ממש מספר סיפור ועולם שלם בויטראז', יש חלק תחתון, תת קרקעי בכנסיה ששם גם יש כל מיני עתיקות ארכיאולוגיות.
אחרי סיבוב קצר עלינו לגג ש להדאומו שזה באמת משהו שלא כדאי לפספס, עלינו במדרגות בערך 100 או 200 מדרגות ורואים את הנוף של העיר מגובה מטורף, באמצע יש מקומות שעוצרים ואפשר להצטלם על הרקע של האריחים וקו העיר וזה ממש יפה.
בקיץ יוני עד ספטמבר יש שם מופעי מוזיקה בשקיעה בגג וזה ממש מגניב.
כשרוכשים כרטיס באתר תשימו לב מה עוד הכרטיס מקנה לכן, אנחנו קנינו כרטיס כניסה לדואומו עם עליה לגג דרך מדרגות וזה נותן כניסה גם למוזיאון הדואומו שנמצא ממש ליד ועוד כנסייה נוספת- לא נכנסו למקומות האלה כי לא הספקנו אבל הבנתי שהמוזיאון הוא ממש יפה ומרשים עם פסלים, ויטראז'ים ודברים נוספים שהי בדואומו בעבר והוחלפו באחרים והם בעצם נשמרים שם ויש שם גם מיצג מוקטן של הדואומו ויותר הסבר על הסיפור וההיסטוריה של המקום.

אחרי הדואומו המשכנו לגלריית ויטוריו אמנואלה השני שנמצאת ממש ליד וזה בעצם סוג של קניון חצי פתוח עם הרבה חנויות יוקרה של כל המותגים כמו לואי ויטון, פראדה, ג'וצי, ורסצ'ה וכו' ויש שם גם קונדיטוריות, מסעדות ובתי קפה ביניהם Biffi‏ בית הקפה העתיק במילאנו שקיים משנת 1867.
ליד הגלריה הלכנו לטעום פיצה שהיו עליה הרבה המלצות בשם spontini, שם אפשר למצוא פיצה עבה מרגריטה (רגילה) ואפשר להוסיף עליה תוספות שונות לפי תפריט שיש להם שם. אנחנו לקחנו פיצה בתוספת של עגבניות, פרמז'ן ועלי רוקט וזה היה טעים ונחמד אבל בעיניי הרגיש קצת מסחרי ואני בכללי פחות מתחברת לפיצות עבות.

הלכנו גם למאפייה מפורסמת בשם Luini ושם אכלנו מאפה איטלקי שנקרא פנזרוטו או פנזרוטי בגרסת הרבים שלו, הוא למעשה מאפה מבצק שמרים שדומה לקלצונה או פיצה מטוגנת ומגיעה מהמילה פנצ'ה שזה בעצם 'בטן' בגלל שהוא מתנפח כשמכנסים לאותו לטיגון והצורה שלו (חצי ירח) נראת כמו בטן. זה מאכל שמגיע ממרכז- דרום איטליה ולרוב הוא יהיה מטוגן ולא אפוי אבל במאפייה הזאת אפשר למצוא גרסה של גם וגם, אנחנו לקחנו אחד מטוגן במילוי גבינות וקישואים וזה היה ממש חמוד והזכיר קצת בצק של סופגנייה.
למאפה הזה יש מילויים רבים נוספים כמו עגבניות וגבינות, רק גבינות, בצל, אנשובי ועוד- שווה לנסות!

משם המשכנו לטירמיסו המפורסם והמומלץ בעיר Spùn שהוא מגיע בקופסה אישית קטנה ויש שם מגוון טעמים: קלאסי, עם נוטלה, פיסטוק ועוד. אנחנו לקחנו את הקלאסי והוא היה טעים אבל די רגיל, לא משהו מיוחד שהפיל אותי.
המשכנו לעוד סיבוב קצר ברחובות העיר, משם חזרנו למלון להתארגן לאטרקציה הבאה והיא הספא QC Termemilano‏ שהדרך אליו הייתה ארוכה ומסובכת לא בגלל שהוא רחוק אלא בגלל שבאותו ערב פשוט המטרו לא עבד, אף קו ואף תחנה, כל תחנה שהגענו הייתה סגורה ולא היה ברור למה ולא היה לנו כרטיס לאוטובוס או רכבת חשמלית ולא רציתי להסתכן בקנס מאחר וקראתי הרבה שיש פקחים רבים בתחבורה הציבורית בעיר ולא שווה בשביל נסיעה של כמה אירו לשלם קנס כל כך גבוה אז הלכנו ברגל עד לשם, הליכה שלקחה סביב השעה וגם איחרנו- הזמנו מקום לשעה שבע בערב.
בדיעבד וזאת גם המלצה אליכן, הייתי מזמינה כניסה לשם לכל היום, אין הרבה הבדל במחיר וזה לגמרי שווה את זה.

הספא שם מטורף- יש חלק בחוץ של ג'קוזי, פינות ישיבה בדשא, סאונה בתוך קרון רכבת ישן ששיפצו ויש שם נופים ומוזיקה מרגיעה, בפנים יש כל מיני בריכות עם מים מיוחדים, סאונות, חדר להירגע, חדר חלומות שקט ונעים, חדר עם אינפרה אדום ובריכה בסגנון קולנוע שיורד גשם ואולי יצא לכם להיתקל בסרטון כזה באינסטגרם כי זה אחת האטרקציות במקום וכמובן שאפשר להזמין גם מסאז'.

אומנם הגענו באיחור של כמעט שעה אבל עדיין הספקנו ליהנות מאפרטיבו של כמה נשנושים בעיקר לחם, גבינות, ירקות ושתייה בהרכבה עצמית של קוקטיילים כזה שזה היה ממש טעים וחמוד, כבר שנכנסים למקום יש אווירה רגועה של ספא ובאמת שכלום לא הכין אותי לרמה של המקום, הבריכות בפנים ובחוץ פשוט וואו כיף טהור, מרגיע ושקט פשוט שלווה לנפש, רגע להתנתק מהכול ומכולם להתחבר פנימה- באמת שמכול האטרקציות בעיר זאת האטרקציה הכי שווה שיש!

הספקנו להיות שם בערך שעתיים שלא הספיקו לכלום אבל עדיין זה היה שווה את זה וכיף לא נורמלי, רגע מנוחה והפוגה מכל הטיול והפסקה לרגליים שהיו גמורות מהליכה.
את הדרך חזרה למלון גם עשינו ברגל ובדרך ראינו גלידה שהייתה נראת ממש טוב אז החלטתי לעצור, אומנם הייתי יותר רעבה והעדפתי משהו לאכול אבל כבר היה יחסית מאורח והכול סגור אז גלידה. לגלידה קוראים Gelateria La Romana מסתבר שזאת גלידה ממש מפורסמת עם מלא סניפים באיטליה ובאירופה בכלל והאמת שלא הכרתי אותה והיא לא הייתה חלק מהתכנון שלי אבל באמת שהיא הייתה כל כך טובה וטעימה וגם המוכר היה ממש נחמד ועזר לי ככה לבחור טעמים ובסוף לקחתי ריבת חלב וביסוויט של סבתא ( biscotto della nonna) וזה היה ממש טעים, איכותי בדיוק כמו שאני אוהבת וכמו שגלידה איטלקית (ג'לטו) צריכה להיות.

הגענו ליום האחרון בטיול, שהוא בעצם גם היה יום ההשלמות שלנו לכל מה שלא הספקנו, פספסנו או רצינו להספיק ועדיין לא קרה.
את הבוקר התחלנו בקפה שכונתי קטן לא רחוק מהמלון בשם Ofelé. Caffè & Coccole. האווירה במקום ממש חמימה ונעימה, ביתית כזאת, לקחנו שתי מנות: אחת פנקייקים עם מקושקשת ובייקון ואחת טוסט עם מקושקשת, אבוקדו וסלמון מעושן וקפה כמובן- שתי המנות היו ממש טעימות, משביעות וגם הקפה היה מצויין.
מאוד אהבתי את המקום, השירות היה מאוד אדיב ומהיר וממש מומלץ להגיע לשם להנות מארוחת בוקר או בראנץ'.

משם המשכנו לשכונת בררה Brera שזאת שכונה אלגנטית בעיר עם היסטוריה, תרבות ואומנות. אפשר למצוא שם סיפרייה, את גלרית בררה לאומנות ורחובות צרים ויפים עם מגוון חנויות, מסעדות ובתי קפה. אנחנו הגענו לשם לחנות שוקולד Bottega Garibaldi, Guido Gobino‏ שמכינים שם שוקולד בוטיק והוא על שם השוקולטייר גוידו ג'ובינו שהוא בנו של השוקולטייר שייסד את המקום והסיפור שלו מתחילה מהכנת שוקולד ג'אנדויה שזה שילוב של שוקולדוקרם אגוזים. אפשר למצוא שם מגוון סוגים של פרלינים וממתקי שוקולד אחרים וזה גם ממש בית קפה שאפשר לשבת ולהנות מכוס קפה טובה או להנות מארטיק שהוא בציפוי של השוקולד שלהם והשנה 2024 הם חוגגים 60 שנה להקמת החנות ומפעל השוקולד שלהם.
יש להם כמה סניפים במילאנו ועוד כמה בטורינו ששם זה המקור.
קניתי שם כמה פרלינים בטעמים שונים: קפה, מריר, קרמל מלוח ואגוזי לוז והם היו ממש טעימים.

אחר כך המשכנו לעוד קצת מתוק וחזרנו לסטארבקס שהיינו בו יום קודם והפעם אכלנו מריטוצו שזה למי שלא מכיר מאפה מתוק מאוד מפורסם ברומא מבצק בריוש ובמילוי של שמנת מוקצפת לא ממותקת והשילוב בין הבצק הרך והאוורירי לקלילות של הקצפת פשוט יוצר את הקינו חהמושלם בעיניי ומאז רומא חיכתי לחזור ולטעום שוב את המריטוצו וזה קרה!
הפעם זה היה מריטוצו קצת אחר, בכל זאת מילאנו ועם שדרוג קל של סטארבקס עם קרם קפה למטה שממש הקפיץ את המריטוצו מבחינת הטעם וזה היה שונה וטעים.
כאילו לא הספיק המתוק המשכנו לגלידה שגם אותה אני זוכרת עוד מרומא ושם היא הייתה פשוט וואו שחזרנו יום אחר יום לאכול רק אותה, אומרים שהאיטלקים לא אוהבים אותה כי היא מסחרית מדי ופחות אותנטית ויכול להיות שיש בזה משהו אבל ברומא היא ממש כבשה את ליבי וזה היה כל כך טעים גם הגלידה וגם השוקולדים שהפעם היה לי ברור שאני חוזרת גם לשם.
לגלידה קוראים Venchi Cioccolato e Gelato‏ והפעם לקחתי טעם של קפה ושוקולד אגוזי לוז נוצ'ולה שאני מאוד אוהבת וזה היה טעים אבל קצת מתוק מדי והקפה פחות החבר לי וגם ביקשתי להוסיף שוקולד למטה שזה היה מיותר (אל תיפלו בזה) וזה באמת הרגיש באיזשהו שלב טו מאץ' ולא כמו שזכרתי את זה מרומא, בכל מקרה קניתי כמה שוקולדים הביתה כי השוקולדים באמת טובים ואיכותיים בעיניי והמשכנו למקום הבא.

שכונת נביגילי Navigli או רובע התעלות של מילאנו, זה אזור מאוד תיירותי אחרי הדואמו כמובן ואפשר למצוא שם הרבה אנשים, מסעדות ומקומות פוחים בעיקר בערב. המקום מפורסם וידוע באמת בגלל התעלות האלה שקוראים להם 'ונציה של מילאנו'. את האמת לא הייתי בונציה עדיין אבל מתמונות ודברים שראיתי אין באמת מקום להשוואה, נכון זה חמוד ויפה אבל זה לא ונציה.
יש בשכונה גרפיטי שיפה לעצור ולצלם, שווקים של כל מיני תוצרת חקלאית וזה בעיקר, בערב יש אורות וברים שפתוחים וזה מקום שנחמד להסתבב בו, לי באופן אישי הזכיר קצת את גדות הדנובה בוינה או בודפשט.
אם יוצא לכם להגיע לפה ממליצה כן לעשות סיבוב ולהתרשם מהאזור, לגבי לינה שם זאת יכולה להיות אופציה טובה אבל היא מאוד רחוקה מהמרכז וגם קצת פחות נגישה למטרו.
משם חזרנו למלון לאסוף את המזוודות ונסענו לשדה תעופה לטיסה חזרה.